<h1>הפרדס לרש"י הלכ' נדה</h1>
<h2>דף כח:</h2>
[נדה דאורייתא הכין פירושא]. אם ראתה דם בתחילת נדתה טיפת דם כחרדל [או פחות מכאן], טמאה כל שבעה בין שפוסקת באותה ראייה, בין שאינה פוסקת ע[ד] ס[וף] כל ז'. ובלבד שתפסוק בסוף ז'. וטובלת לערב בעת צאת הכוכבים ומשמשת, ואתה טבילה היתה בזמנה. (דהכי) [ועלה דההוא] אמרינן טבילה בזמנה מצוה. ולסוף אותן ז' [הימים היו] נכנסין י"א, יום שהן בין נדה לנדה. ומה היא באותן הימים, אם ראתה יום [אחד] ופוסקת לערב, שומרת יום, כנגד יום, יום טהור כנגד יום טמא. וטובלת לערב[ו] (יום של שני) [של יום שני] ומשמשת. וכן אם ראתה שני ימים רצופין שומרת יום הג' כנגדן וטובלת. וכן היתה עושה שומרת יום כנגד יום או יום כנגד ב' ע[ד] ס[וף] י"א יום. ומכאן ואילך אם היתה רואה מתחילין ימי נידותיה [לבא]. ונוהגת [בעצמה] (מ)דין שאר נדה. משהיתה (יוצהא) [יוצאה] מן י"א יום. ואותן הימים מקרא והלכה למשה [מסיני] הן, (בסוף מס' נדה). ואם היתה רואה ג' ימים רצופין באותן י"א יום בין בתחילה, בין באמצע בין בסוף, זו היא זבה גמורה ותשב עליהן ז' נקיים [דבר תורה, מיום שפסקת לראות. וכשהיתה מונה שבעה נקיים] (הם) [אם] ראתה באמצע הז' או בסופם סותרת כל [מה] שלפני[ה]ם ומתחלת לימנות מכאן ואילך ז' נקיים. וכן כל ימיה, אם לא הספיקה למנות ימי נקיותה. אבל פסקה מתחילין ימי נידותה לבוא ונוהגת בעצמה כאשה בנידתה כמו שמפורש למעלה, וחומר בנידה שאפילו בראייה [אחת] טמאה כל ז', מה שאין כן בזבה, שאינה אלא שומרת יום כנגד יום. וחומר בזבה, שכשרואה ג' ימי[ם] רצופין צריכה ז' נקיים [רצופין], מה שאין כן בנדה. שאפילו רואה כל שבעה ופוסקת אותו יום ז' טובלת לערב ומשמשת. ועתה פירשתי י"א יום שבין נדה לנדה וימי הזיבה כדין התורה. ומתוך שראו בנות ישראל שבאות לידי ספק זבה, שאם היתה טועה במניין הז' מכנסת [ימי נדה לתוך ימי זיבה וימי זיבה] לתוך ימי נידה, וכן מכמה עניינים הוי טעות בנידה כדמפורש התם, מתוך כך אמר ר' זיר(ה)[א] בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות (דם) טיפת [דם] כחרדל יושבות [עליה] ז' נקיים [כלומר בראייה אחת של טפת דם], ומן התורה אינה צריכה ז' נקיים שאפילו רואה כל ז' ופוסקת טובלת לערב ומשמשת, והן החמירו על עצמן עד ראייה אחת כחרדל [ו]עשו אתהן ספק זיבות לישב ז' נקיים כדין זבה שלא תבוא לידי ספק. והכי נמי אמרינן בפרק אחרון דנידה משום ספק [זבה] היא, דאמרינן התם [ס"ז ע"ב] אמר ליה רב פפא לרבא מכדי לספק זיבה שוינהו וכו' גבי מילתא אחריתי קאמר ליה. מיהו שמעינן [מהכא] דמשום ספק זיבה הוא. והאי אפי[לו] רואות (דם) טיפת [דם] כחרדל, (כנ"ל) [וכו'], דקאמר ר' זירא רבותא היא דאשמעינן, דמדאורייתא אינה יושבת ז' נקיים אלא זיבה שראתה ג' ימים רצופין תוך י"א יום שבין נידה לנידה. והן החמירו שאפילו בתחלת נדה בראייה א[חת] יושבו[ת] ז' נקיים מה שאין כן בנדה. והא ליכא למימר, דהא אתא לאשמעינן דמדאורייתא טיפת דם כחרדל לא מטמאה. והן החמירו דמטמאה. דהא אפילו מדאורייתא אשה מטמאה בראיית דם כל שהוא. כדתנן בפרק יוצא דופן [מ' ע"א] מיטמאין בכל שהן ואפילו כחרדל ובפחות מיכן, הילכך לאו אטיפת דם כחרדל קא מהדר אלא (מ)[א]ראייה אחת קא מהדר כדמפרש לעיל. והאי דאמר דאשה מטמא[ה] בכל שהוא היינו לעניין ראייה אבל לעניין כתם הנמצא בבשרה או בבגדה לא מטמאה עד כגריס ועוד, שאפילו עד כגריס תולה במאכולת כדתנן הרואה כתם בבשרה הרגה מאכולת הרי זו תולה בה. ועד כמה היא תולה בה. ר' חנינא בן אנטיגנס אומר עד כגריס של פול אבל כגריס [ו]עוד טמאה ואינה תולה כדמפרש בגמרא. וכל דין כתמים נוהג [בזמן הזה] כמו שמפורשין במסכת נדה בין להקל בין להחמיר. ועתה פירשתי לך למה יושבו[ת] ז' נקיים.
